מור בראון המחנכת ספדה לו בטקס הלוויה:
"ברק ילד יפה שאתה,
אני מתנצלת אבל לא אדבר בלשון עבר עליך.
אתה כאן ונוכח וחשוב.
אני תמיד אמרתי ואומרת לכם שאנחנו משפחה, שאתם הילדים הילדים שלי.
40+1 אמרנו.
אחד ביולוגי ו40 שאני בוחרת.
הלב שלי שבור כי הוא מפחד על החלק ששמור לך, אבל תדע שהוא תמיד יהיה שם. החלק שלך. עמוק בליבי.
אתה קסם, מהרגע שנכנסת לכיתה היית בליבי. כזה ילד שובב, וגם קצת עצלן שבכלל לא מעניין אותו ללמוד, הוא רק אומר שרוצה, אבל בפועל יותר חשוב לו דברים אחרים. תמיד מסתמך על הקסם האישי והחיוך הממס כדי להיחלץ מצרות, וזה לרוב עבד.
גם בקשיים שחווית, היית כל כך חזק שאי אפשר היה לזהות, חוץ ממני, תמיד ידעתי לזהות לפי העיניים שלך.
העיניים הירוקות האלה שחשפו בפניי את כל הנפש שלך.
הכי חזק היה הכבוד העצום שהיה לך אליי, שביקשתי ממך משהו, אין סיכוי שזה לא היה קורה, גם אם קצת קשה לילד בן 17 להתנצל.
ידעתי שאתה אוהב אותי ואני ממש מקווה שאתה יודע כמה אני אוהבת אותך."
יהי זכרו ברוך
Kommentare